<h1>שו"ת הרשב"א ח"ג סימן רנ"ט</h1>
<h2>דף לא.</h2>
עוד אמרת בטבילת הכלים ע"י עכו"ם שכתבת אלי בתחילה אם עלתה להם טבילה אם לאו, והשבתי אני שעלתה להם טבילה דחולין נינהו וחולין לא בעו כונה [חולין ל"א ע"א], וכל דלא בעי כונה או שליחות אפילו על ידי עכו"ם מותר, ולא עדיף מנדה שנפלה מן הגשר דמותרת לבעלה ומטבילת ידים לחולין, ועכשיו חזרת ואמרת שתמהת על הראיות ושלא ירדת להם, ואני מה אעשה ואתה לא הודעתני מה הוא התמה ומה היא הקושיא שמצאת בהם, ועדיין אני במקומי אני עומד בהיתר ובראיות דאנא בהא (ו)לאו תיובתא חזינא ולאו קושיא חזינא ולולי שאמרת אתה אפילו פקפוק לא חזינא. ועוד שראיתי שבאת באיסורו מצד דברים המתמיהין, אמרת זה לשונך, אם יש בהטבלת כלים צד (התרה) [התורה] היא הנותנת להחמיר ולהשוותה לשאר המצות התוריות אשר מגע העכו"ם פוסל בהן ואין להם חלק וזכרון בירושת שלמות המצות, ושחיטת עכו"ם וכיוצא בו יוכיחו עכ"ל, וזה בעיני תמה גדול לאיש כמוך, האיש כמוך יאמר דבר זה, וכי סוכה שעשאה עכו"ם מי מיפסלו לבית הילל דלא בעו סוכה לשם חג [סוכה ט' ע"א], גם סוכת גנב"ך כשרה, וגם מבואות הפתוחים לרשות הרבים שהעמידו בהם העכו"ם דלתות ונועלין דלתות העכו"ם בלילה שעל ידי כן הוכשרו לטלטל בהן ולולי כן היו חייבין עליהן משום רשות הרבים כמו שאמרו (בירושלמי) [בירושלים], אם כן על כרחנו צריך ישראל להעמיד דלתות ולנועלן בלילות דלא סגיא בלאו הכי, אלא שבזו תדחה דסלוק רשות הרבים הוא ואפילו ממילא נמי, דהאי לאו מצוה היא להעמיד דלתות אלא שכל שלא העמידו הויא רשות הרבים ואין מטלטלין בה, ומכל מקום הא איכא סוכה, ועוד כתיבת הגט דלכולי עלמא עכו"ם היה כשר בו אלא משום דבעי כונה בכתיבתו ועכו"ם (בדעתא) [אדעתא] דנפשיה קא עביד וכדאיתא בשילהי פרק המביא תניין [גיטין כ"ג ע"א], ולר' מאיר דאית ליה עידי חתימה כרתי ומאי (דכתב) [וכתב] וחתם אפילו עכו"ם כשר לכתוב את הגט וכדאמר רב נחמן התם, ואף על גב דאינה מתגרשת אלא בגט, ועם כל זה בשליחות בלחוד הוא דפסול, לפי שאין שליחות לעכו"ם, ואלו דברים ברורים הם בעיני. ושחיטת העכו"ם דנבילה מגזירת הכתוב הוא מדכתיב [דברים י"ב] וזבחת ואכלת ובא בקבלה מה שאתה זובח אתה אוכל, ועכו"ם גם כן היה מתיר את הכרי אלא משום גזרת הכתוב דכתיב [במדבר י"ח] גם אתם ודרשינן [קדושין מ"א ע"ב] מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית, ולמאן דדריש הכי אפילו העבד תורם של ישראל אלא דלמאן דאמר ודריש מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל כדאיתא התם בשילהי פרק המביא תניין [גיטין כ"ג ע"ב] העבד אינו תורם מגזרת הכתוב. ומצות בפסח שאסרו ללוש אותן עכו"ם [פסחים מ' ע"א], היינו נמי משום דכתיב ושמרתם את המצות בעינן שימור לשם מצוה ואפילו לאפ[ו]כי כיפי בענין לשם מצה ועכו"ם אדעתא דנפשיה קא עביד. ותפילין ומזוזות שכתבן עכו"ם [גיטין מ"ה ע"ב] היינו משום דחיישינן לשמות שבהן שמא לא כתבן לשמן על כן יגנזו וכן ספר תורה, ועוד דתפילין ומזוזות וספר תורה פסולין משום דכתיב [דברים ו'] וכתבתם וקשרתם ודרשינן מי שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכדאיתא בפרק התכלת [מנחות מ"ב ע"ב], ומשום כן אפילו כתבם עבד עכו"ם אשה וקטן פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם. ובציצית פסל ג"כ ר"ת ז"ל בשעשאתן אשה לפי שאינה במצות ציצית וכל שאינו בועשו להם ציצית [במדבר ט"ו] אינו כשר בעשייתן, ואם עשאן אפילו ישראל שלא בכונה פסולין דבעינן כונה וכדדרשינן מקרא [דברים כ"ב] דגדילים תעשה לך וכדאיתא בפ"ק דסכה [ט' ע"א], ואף זו לא דברי הכל היא דהא אמרינן בפרק [התכלת] (מנחות מ"ב ע"ב) אמר רב יהודה אמר רב מנין לציצית שכשרה בעכו"ם שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית ועשו להם אחרים, ומילה נמי פלוגתא בע"ז [כ"ו ע"ב] ובפרק התכלת [מנחות מ"ב ע"א] אם כשרה בעכו"ם, דתניא עיר שאין בה רופא ישראל ויש בה רופא ארמאי ורופא (עכו"ם) [כותי] ימול ארמאי ואל ימול עכו"ם דברי ר"מ ר' יהודה אומר ימול [כותי ואל ימול] ארמאי. ולא מצאתי מקום מצוה שיפסל בה מגע עכו"ם אלא באותן מקומות המיוחדין שגזר בהן הכתוב אי נמי שצריכין כונה או שליחות. גם מה שאמרת שלא מצאת לטהרת כלים חדשים צד תורה, כבר אמרתי לך (שהרמב"ם) [שהרמב"ן] ז"ל סובר שהיא דבר תורה, ופשטה של שמועה שבסוף פרק בתרא דע"ז [ע"ה ע"ב] מוכחת כן, דאמרינן התם תנא וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה ואמרינן מנא הני מילי אמר רבא דאמר קרא תעבירו באש וטהר הוסיף לה הכתוב טהרה אחרת.
